בשפת הים הרמתי צדף.

עטור מיני קוצים ודוקרנים .

תחבתי את הזרת שלי אל תוכו של הצדף,

וזכרון מעמקַי עלה בי.

בין רגלי הרגשתי רטיבות ושרירי התכווצו באופן לא רצוני.

חלקלקות הצדף וקרירותו

בדיוק התחושה של שפתַי הפנימיות, רכותן, קרירותן,

חלקלקותן.

 

היום בבוקר הייתי עייפה כשהתעוררתי.

הילדים התלבשו , אכלו ויצאו לבית הספר בלעדַי.

מתחת לשמיכה, חמקו אצבועתי אל חלקלקות הצדף שלי

מליחות וצחנה
 

ריח ים, קצף, גאות 

ושפל.